עובדות מעניינות על צפרדעים

צפרדעים אינן שותות מים דרך הפה. הן סופגות מים ישירות דרך עורן הדק, ולכן העור חייב להישאר לח כל הזמן.

כל צפרדע מתחילה כביצה במים, הופכת לראשן עם זנב וזימים, ואז צומחות לה רגליים, הזנב נספג והיא יוצאת ליבשה כצפרדע.

בעולם ידועים יותר מ-7,000 מיני צפרדעים וקרפדות, מצפרדע זעירה בגודל ציפורן ועד צפרדע ענקית במשקל שלושה קילוגרמים.

צפרדעי החץ המורעלות מדרום אמריקה הן מהחיות הרעילות בעולם. הרעל מגיע מהנמלים שהן אוכלות - בשבי, בלי הנמלים, הן מאבדות את רעילותן.

לצפרדע אין אוזניים חיצוניות. היא שומעת דרך עיגול דק בצד הראש שנקרא עור התוף, שרוטט מהקולות.

לשון הצפרדע דביקה ונשלחת החוצה במהירות עצומה כדי ללכוד חרקים. היא מחוברת לקדמת הפה ולא לאחוריו כמו אצלנו.

צפרדעי העצים מצוידות בכריות דביקות בקצות האצבעות, שמאפשרות להן לטפס על עלים חלקים ואפילו על זכוכית.

צפרדע העצים האפורה מצפון אמריקה קופאת בחורף כמעט לחלוטין - הלב עוצר - ובאביב היא מפשירה וחוזרת לחיים כאילו כלום לא קרה.

צפרדע הגוליית מאפריקה היא הצפרדע הגדולה בעולם: אורכה כ-30 סנטימטרים ומשקלה כשלושה קילוגרמים.

הצפרדע הזעירה מגינאה החדשה אורכה כ-7.7 מילימטרים בלבד - היא החולייתן הקטן ביותר הידוע למדע.

ככלל אצבע, לצפרדעים עור חלק ולח והן חיות ליד מים, בעוד לקרפדות עור יבש וגבשושי והן מסתדרות גם רחוק מהמים.

כשצפרדע בולעת טרף גדול היא דוחפת את עיניה כלפי פנים כדי לדחוף את האוכל לגרון. העיניים עוזרות לה לבלוע.

עיניה הבולטות של הצפרדע מאפשרות לה לראות לכל הכיוונים כמעט, גם כשרוב גופה שקוע במים ורק העיניים מציצות.

צפרדעים חיות בכל היבשות פרט לאנטארקטיקה - ביערות גשם, במדבריות, בהרים ואפילו בערים.

צפרדע יכולה לקפוץ למרחק של עשרות מונים מאורך גופה. אילו בני אדם היו קופצים כך, היינו מדלגים מעל אוטובוסים.

זכרי הצפרדעים קוראים בלילות כדי למשוך נקבות, ולכל מין קריאה ייחודית משלו. מקהלת צפרדעים יכולה להישמע למרחק רב.

בישראל חיות כמה מיני צפרדעים, כמו צפרדע הנחלים ואילנית מצויה. אפשר לשמוע אותן בבריכות חורף ובנחלים באביב.

כשליש ממיני הדו-חיים בעולם נמצאים בסכנת הכחדה, בעיקר בגלל פטרייה קטלנית והרס בתי גידול. הצפרדעים זקוקות להגנה.

צפרדע הזכוכית ממרכז אמריקה בעלת בטן שקופה, ואפשר לראות דרכה את הלב הפועם ואת שאר האיברים הפנימיים.

צבעיה הבוהקים של צפרדע רעילה הם אזהרה לטורפים: אני רעילה, אל תאכל אותי. זה נקרא צבעי אזהרה.

הראשנים ניזונים בעיקר מאצות, אבל הצפרדע הבוגרת היא טורפת שאוכלת חרקים, תולעים ולפעמים אפילו צפרדעים קטנות.

צפרדע הסרטנים מדרום-מזרח אסיה היא מהצפרדעים היחידות שיכולות לחיות במים מליחים ואפילו במי ים רדודים.

עור הצפרדע מפריש חומרים טבעיים נגד חיידקים. מדענים חוקרים את החומרים האלה כדי לפתח תרופות חדשות.

צפרדעים מרגישות רעידות בקרקע דרך רגליהן. כך הן מזהות טורף מתקרב הרבה לפני שהן רואות אותו.

אצל רוב הצפרדעים הזכר קטן מהנקבה. אצל חלק מהמינים הזכר שומר על הביצים ואפילו נושא את הראשנים על גבו.

צפרדעים מטילות את ביציהן בגושים ג'לטיניים או בשרשראות ארוכות, תלוי במין. גוש אחד יכול להכיל אלפי ביצים.

צפרדע השור האמריקאית היא מהצפרדעים הגדולות בצפון אמריקה, וקריאתה העמוקה נשמעת כמו נהמת שור - מכאן שמה.

חלק מהצפרדעים חיות יותר מעשר שנים בטבע. הצפרדע האירופית המצויה יכולה להגיע לגיל מכובד כזה.

בעבר השתמשו מדענים בצפרדעים בניסויים רבים, והיום הן משמשות כמדד לבריאות הסביבה: כשהצפרדעים נעלמות, משהו רע קורה לטבע.

צפרדעים מופיעות באגדות ובסיפורים בכל העולם - מהנסיך שהפך לצפרדע ועד הצפרדע שהפכה לנסיך בנשיקה.